מה קרה למשפחה? פרק 5

אדם צובר זכרונות כמו נמלים בחודשי הקיץ. והזכרונות מעצבים, והזכרונות מעצבנים והזכרונות מאבנים. וכולנו שואפים להיחלץ ממשא הזיכרונות הזה, מהירושה המשפחתית שהיא נקודת המוצא והכלוב בו זמנית. אלא שברגע האמת אנחנו מגלים שגם אם היינו רוצים להיות נמלים, אנחנו בעצם יותר כמו צבים, ושלא משנה כמה רחוק נברח, הבית הולך איתנו על הגב.

עמרי ותומר נשארו תלויים שבוע באוויר, אחרי שקפצו עם רושדי מהצוק ועכשיו, הגיע הזמן לבחון מה מחכה מהעבר השני, בהנחה שיש כלל עבר שני. האם ניתן כלל לחמוק מהמשפחה?

עם דוגן, נחקור כיוון מפלט חדש לגמרי ונשאל האם ייתכן שהדרך החוצה בכלל נמצאת בפנים ("כי יש צבים כל הדרך למטה!"), עם זאק אלן-מילר, נסקור את הסוד המשפחתי, את אותו המשא הלא מדובר, הפיל בחדר, שריון הצב שהוא בו זמנית תמצית הבלתי נסבל והיסוד לכל מה שאנחנו עושים ("וזה עולה לנו על העצבים, צבים!") ולבסוף נצטרך לשאול, איך אדיפוס משתלב בכל הסיפור הזה ("אמא? הטלת אותי וברחת, חזרי!") והאם ניתן בכלל ליצור שפה שאינה טבולה בהיסטוריה המשפחתית שלנו.

אז בואו נחזיק ראש, רק עוד קצת, בקצב איטי אך עם שריון עבה, ואנחנו מבטיחים, אלו שימשיכו איתנו ויהין מוכנים להתאפק, ולפרגן בלייק ושיתוף, יזכו בניצחון מוחלט.

ותודה ארז וגנר על ההפניה לדוגן!

קריאה נוספת:

Miller, Jacques-Alain. “Affairs of the Family in the Unconscious”. The Lacanian Review, No. 4.

דוגן, איהי. מורה הזן דוגן, מבחר כתבים. הוצאת מאגנס.

דוגן זֵנְגִ'י. מבוא לסוטו זן.