מה קרה לזר? חלק 2
מהפרק האחרון, יצאנו עם הבנות מבלבלות. צמד מעניין, לא? הבנה מבלבלת. מצד אחד, הזר נושא בתוכו אחרות בלתי נסבלת ומצד שני, זוהי אחרות שאנו יכולים לזהות. אם לא יכולנו לזהות, לא היינו יכולים להבחין שמדובר בזר. אז בין אם הזר הוא זה שנשאר בשכונה שלנו, במדינה שלנו, במרתפי השבי בעזה, מתעקש בחוצפתו לרצות להשתחרר למרות האינטרס הלאומי, שר בקולי קולות בתחבורה הציבורית וגורם לנו אי נוחות – בסוף נשארת רק שאלה אחת: מה אנחנו מכירים בזר?
עמרי ותומר מסיטים את הזרקור מהחברה ויחסה לזר ומפנים אותו שוב, כמו בפרקים רבים אחרים – פנימה. עם האלביתי של פרויד נתהה על האופי האינטימי של הזר, שבו אנו מבינים שהזר ביותר נושא בתוכו גם את המוכר ביותר ("גבר שר אצלי באמבטיה/איך המים עוזבים לו את הגוף/והחתול שלי מתחיל לעוף").
יד ביד עם לקאן, נלך להתבונן ב"שגרירים" של הנס הולביין ובדרך החוצה, ממש בזווית העין, נביט אל המוות מחייך אלינו, ומה הקשר בין זה לבין אנליזה? (“כרמלה גרוס וואגנר/חיים את החיים /עד שהם מתים").
ואם כבר המוות קפץ לביקור, נצא לסיבוב מודרך עם דרידה בעקבות רוחות הרפאים של מארקס. גם קארל לנדאוור ייתן לנו את השנקל שלו על רוחות הרפאים הללו, שמשתקפות אפילו מפניה של האם. אז למה, ריבונו של עולם, למה האינטימי הוא כל כך בלתי נסבל?
ואולי התשובה האיומה לכל השאלות הללו כבר התבהרה לנו השבוע, חבויה ברעמת שיערו הג'ינג'ית של תינוק.
אז האזינו איתנו, הגיבו, דברו – אל תפסיקו לדבר: עד שכולם חוזרים.
לקריאה נוספת:
פרויד, האלביתי, הוצאת רסלינג
Adorno, Theodor, “Schema of Mass Culture”, in The Culture Industry, Routledge
Derrida, Jacques. Specters of Marx. Routledge
Landauer, Karl. “Affects, Passions and Temperament” (1936)
Miller, Jacques-Alain. Comment finissent les analyses. Navarin Editeur
