מה קרה לתרבות הנגד? פרק 1
בעולם בו הכול נהיה רציני, רציני מדי. ניטשה התקשר והזמין אותנו לפצוח במסע חדש – אם כי לא במנותק מהמסע עד כה – אל עבר ה'מעבר לרצינות התהומית', אל מחוזות תרבות הנגד.
עם רוח הנעורים (לפחות ככה זה מריח) תומר ועמרי יוצאים לחקור מהי תרבות נגד, ומה זה בכלל אומר, ומדוע זה 'נגד' ואיך זה 'תרבות'.
עם פרויד נבחן מהי 'הדחקה', ומדוע מעט התנגדות זה דבר חשוב מאוד לתרבות והאנושות, ואיך בעצם התנגדות... זה לא בא באופן כל כך טבעי ("עמוק עמוק עמוק צללנו / רחוק רחוק רחוק הגענו רחוק", איפה הילד)
עם ז'אן-פרנסואה ליוטר ננסה להבין על ידע במצב הפוסט-מודרני, וכיצד ידע מדעי למעשי אינו מייצג את מכלול הידע. מהיו ידע נרטיבי? כיצד זה קשור בהתנגדות? ("גם אם לא הייתי בכלל הבוקר יבוא / העולם גדול מדי עלי העולם יפה מדי אולי", מופע הארנבות של ד"ר כספר)
נחקור מה קורה כשסטודנט אחד מחליט להשתין מהמקפצה כי האוניברסיטה לא מסכימה לתת לו את מה שהוא רוצה ("את הירח שם גבוה / שלא נוכל לנגוע / ויש כמה שעדיין מנסים", אביב גפן)
עם מועכי-הדלועים (Smashing Pumpkins) נקבל עדות על מה הם חיים בהמתנה למחר ("כשאת תבואי לא יהיה כבר כלום / זה כמו מקום אחר", רוקפור)
עם קורט קוביין נבדוק מה קורה כאשר השעמום מזמן קטסטרופות, והקטסטרופות מזמנות בידור, והמעשה.... הוא אינו התנגדות, אלא היסחפות ("איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא / ואיך תמיד נכבה האור כשאני בוכה", היהודים)
ועם רייג' אגנסט דה משין נמקם את ההתנגדות כמעשה, לא בהמתנה אלא עכשיו, דה פקטו – כי אלו שלא מדברים עושים, והם לא ממתינים לכלום ("כל החבר'ה עברו בתוכך כאילו שאת רכוש ציבורי / אבל הם לא מהסוג שהולך לכלא הם מהסוג שהולך לקרבי", מוניקה סקס)
ולבסוף עם Sham 69, נלך עם האנשים שאתם לא רוצים להכיר, שמגיעים ממקומות שאינכם רוצים להגיע אליהם, ונצעד ללא מורה (pun intended) כדי ללמוד משהו על תרבות הנגד, ונגד מה כל ההתנגדות הזו בכלל... ("כן גם אני רוצה להיות גיבור מצבא ההגנה / וגם לי תהיה אישה נורא יפה שתחכה לי במיטה / וכשאני אגמור לסדר את כל העניינים...", פוליאנה פרנק)
מתנגדים לשעמום של הצפוי, פותחים את הפה ולא שותקים.
תרבות הנגד מתחילה עכ... שיו!
