יגעת ומצאת – תאמין!
המסע שלנו אל בטן החילוניות מגיע אל סיומו עם שאלה הנראית כבלתי-אפשרית: האם יש פרקטיקה חילונית?
אחרי הכול, כדי להבין פרקטיקה דתית צריך פשוט לפתוח שולחן ערוך – הכול כתוב ומסודר לפי פרקים. פרקטיקה חילונית דורשת חפירה עמוקה יותר. ואנחנו רק שומעים לחפור, מיד מסתערים. אז יאללה, בואו נסתער.
עם הנחת היסוד 'איני יודע', תומר ועמרי מתחילים באלו שהיה להם מה לומר על החילוניות: פרץ סמולנסקין יתקן עבורנו את ההלכה (מישהו אמר מתאבנים?), אחד-העם ישיב לנו את הקניין על היהדות (הנה הבירה שלי...), נחמן סירקין יצוטט את המשורר הגדול היינה כנגד האורתודוקסיה היהודית (סלסלת לחמניות וחמאה!) וחיים ברנר יצעק את זעקת החילוניות ופנטזיית הדתיות (זו הייתה אחלה מנה ראשונה).
שלב מנות הפתיחה נגמר, מנקים חך ומתקדמים אל המנה העיקרית עם אחד הדיונים הכי סוערים שהיו לנו בנוגע לפרקטיקה החילונית. מזלג, כף, סכין וצוללים:
תבשיל סמיך וקשה ללעיסה של נטורי קרתא ואחמדיניג'אד (באֵלוֹהִי קוּר בָשִי!), הרוטב המסריח של שמעון פרס על דפי פסטת נאומו של הרב שך עם שפנים וחזירים (באצוג צו דייער, דער טאוול אוט א גולדנע נשמה!), רש"י עם מנקה חך לקראת המנה האנטי-ציונית הבאה (מג'יר אדעואה!), עם מנת נקניקיות גרמניות בסגנון מרקס עם כרוב אנטי דתי-אידיאולוגי (האלט די קלאפה!), ונקנח עם כרס מלאה בשאלות – האם יש קשר בין חילוניות ודמוקרטיה? ומה זה אומר להיות יהודי-חילוני בארץ ישראל של ימינו?
וכמובן, אי אפשר לאכול ארוחה כזו מלאה, מבלי לשלם את החשבון (אל ראלי ראחס, ולראחס ראלי!). אז תביאו איזה לייק, הגיבו עם מחשבותיכם ו... יאללה, מתחילים.
קריאה נוספת:
לאקאן סמינר 11.
שלמון, יוסף. אם תעירו ואם תתעוררו: אורתודוקסיה במצרי הלאומיות. מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל.
רש"י, בראשית פרק א, פסוק א
בבלי, יבמות, סב, ע"ב
