יש לנו מספיק סיבות לריב, אבל האם הדת היא סלע המחלוקת המרכזי בחברה הישראלית?

העובדות מדברות בעד עצמן: ישראל רותחת, שאלת גיוס החרדים עומדת על הפרק בשיאה עם דיון בג"צ ומחאות אדירות מתפרצות ברחובות. ממשלת וכנסת ישראל, עושה הרושם, בוחרות שוב ושוב לחמוק מהכרעה ולקדם התחנחנויות פוליטיות לטובת הבחירות. ובינתיים, ברחובות צועקים "גיוס חובה לכולם". על רקע עליית עוצמתן של המפלגות המשיחיות, הזעם על הדת גובר, אך נראה שלא עוצרים לשאול – בעצם, מה קרה לחילוניות? מה קרה לאדם החילוני?

תומר ועמרי פותחים מהלך אל לב האינדיבידואל עם שאלות שלרובנו לא נוח לשאול. הגענו למסקנה שהכי קל להפנות את הזרקור החוצה ולשאול מה קרה לדת, אבל אולי הגיע הזמן להתבונן פנימה, לחקור לבב. שלושה פרקים יוליכו אותנו בדיון על החילוניות: מאיפה בכלל הגיע המושג הזה חילוני? מה ההבדל בין חילון וחילוניות? מה הקשר בין חילוניות ודת? ומהי חילוניות בישראל 2024?

נקפוץ לבקר את איש האמונה הבודד ושפינוזה יכין לנו יופי של קפה (עם הרבה הל!), עם הפסיכיאטריה נתהה על הגדרת הניהיליזם (ניהיל נובי תחת השמש?), ניטשה יסקרן אותנו על טקסי הכפרה (ניטשה, כפרה עליך!), נשוטט בדרך עם כהן מתוך מדרש ויקרא רבה (רק אל תתנשא עלינו!), נקרא קצת בעיתון הצבי (פשוטים אנחנו), וניוועץ בזוכה פרס ישראל למדעי היהדות המוקצה יוסף קלוזנר (תשמע, עגנון לא שכח לך...), עם הפסיכואנליטיקאית לאורה סטורטי נלמד מעט על התשוקה בדת (בצניעות, כמובן, בצניעות!), וננסה גם לעזור לבן-גוריון להבין את החזון-איש (למי יש עגלה ריקה להשאיל?) כי... בואו, איזה הנדסאי תחבורה היה בישראל בתחילת דרכה?

ואיך כל זה קשור באינדיבידואל? נותיר לכם להכריע, אז תנו פה איזה לייק קטן, כתבו בתגובה את דעתכם (האינדיבידואלית!), ואל תפסיקו לשאול את השאלות הלא-נוחות. יאללה, מתחילים!

קריאה נוספת:

הצבי, 2.10.1895, מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית

י’ קלוזנר, שפת עבר – שפה חיה, 1896, מתוך “מאגרים” של מפעל המילון ההיסטורי

"חילוני וחילוניות", האקדמיה העברית ללשון.

מתוך תמלול ותרגום לעברית של המפגש השלישי בסדרת מפגשים לקראת כנס ה-WAP לשנת 2024

שפינוזה, ב., "מאמר תיאולוגי מדיני", מאגנס: 1961

סולוביצ'יק, י., "איש האמונה", מוסד הרב קוק: 1992

ניטשה, פ., "המדע העליז", תרגם: ישראל אלדד, שוקן:1975

חזון-איש שבן-גוריון רוצה בעצתו: מי הוא הרב קרליץ המתבודד בבני ברק שהיהדות הדתית שומעת בקולו?, מעריב, 20 באוקטובר 1952