מה קרה לחיי המין? התשוקה לא מצביעה

יש שאלות שלא כדאי לשאול בארוחת שישי.

כמובן שכל תחום המין לרוב לא יורד טוב עם הדגים והחלה. אבל היום, גם הפוליטיקה מפרקת שולחנות שבת. לא מאמינים? תשאלו את הסקרים [תבהלה? תבערה? תבעלה? מה עושה לכם את זה?]

אבל הנה שאלה מטרידה גם בימי קודש וגם בחול: אם בכנסת הבאה יהיו עשרה חברי כנסת להט"ב, האם הם בהכרח ייצגו את הקהילה? ואם לא יהיה אפילו אחד, אבל כל החקיקה תקודם בכל זאת... אז מי בדיוק מייצג את מי? [שמישהו יוציא מחשבון ייצוג!] אנחנו חושבים שזה משעשע שזו השאלה שאיתה התחלנו את השאלה שלנו על פרק שכולו עוסק בשאלה מהי מיניות.

עמרי ותומר חוזרים אל חיי המין וסוף סוף עוצרים את המחוג על הנקודה המתבקשת. שם מציץ כמו תמיד פרויד, שמציע לגשת לכך מזווית קצת תמוהה: הליבידו. זאת אומרת, האנרגיה שיוצרת הקשרים בין דברים, מה שמושקע ומחפש גם פריקה, או במילים אחרות – עניינים של סיפוק [טינדר, מישהו?].

ואז מגיעה ההפתעה השנייה. אם פרויד צודק, אז בעצם... בכל אחד ואחת יש משהו המופרודטי... דו-מיני... וזה... עניין שבנפש? אולי כל החלוקות העקשניות והקטגורליות שלנו של בני אדם, אולי זה קצת... בואו נאמר שאפתני? [תשאלו את הארנבים] אולי הבעיה היא שיש לנו שתי אוזניים, ורק פה אחד, אבל אנחנו נותנים לפה לקבוע עבור פיות של אחרים [משהו פה הרבה יותר מדי אוראלי...]

באופן מפתיע – זה סולל לנו את הדרך לפטישים, פראפיליות ותשוקות משונות קצרה הרבה יותר ממה שנעים להודות. וכשכל זה נכנס לתמונה, אולי השאלה היא כבר לא רק 'מי נמשך למי' [או למה...], אלא למה אנחנו כל כך מתעקשים שכל אחד יישאר בקטגוריה שלו. [שמאל, ימין, שמאל?!]

אבל מה קשור פוליטיקה עכשיו? [תשאל את משינה...] כדי להבין את זה, זימנו את רוברטו אספוזיטו העוסק במה קורה לחברה שמתחילה להגדיר את עצמה דרך מה שמאיים עליה. מתי קהילה הופכת לחיסון? [קורונה טריגר!] והאם ייתכן שגם הימין וגם השמאל בנו לעצמם מרחבים בטוחים, רק עם וילונות בצבעים שונים?

אז מה בעצם מייצגת זהות? מה מייצגת תשוקה? ולמה נדמה שככל שאנחנו עסוקים יותר בלשמור על הקהילה שלנו, אנחנו פחות ופחות מבינים את האנשים שבתוכה?

רוצים תשובות? דפדפו הלאה.

רוצים להתבלבל? מוזמנים לתת לייק ושיתוף ולהאזין.